ימי השובבי"ם מעלתם וקדושתם - ב'

צריך האדם בימים אלו לחזור מאחורי היצר הרע זה פרע"ה אותיות העורף ולא לרדוף לפניו פנים בפנים ולאכול ולשתות בפה רע, כי הימים האלו בפרשות שובבי"ם ת"ת. כתב עליהם ראש בני הגולה רבי יוסף חיים זצ"ל: יעלזו הנפשות וישישו הרוחות, ישמחו הנשמות ויחרדו הגויות, יתעוררו הלבבות ויכינו המחשבות, יחיד ורבים בימי השובבים ואשר חטא מן הקודש ישלם כסף ישיב לבעליו, יום ענות אדם נפשו יפתח חרצובות רשע יתר אגורות מוטה, ישלח רצוצים חפשים, וכל מוטה ינתק אז יקרא וה' יענה, ישוע ויאמר הנני, והשביע בצחצחות נפשו ועצמותיו יחליץ, והיה כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נ"ח ט') ובנו ממנו חרבות עולם מוסדי דור ודור יקומם, וקורא לו גודר פרץ משובב נתיבות לשבת.

והנה החרדים על דבר ה' מתענים כל שנה, ובפרט בשנת העיבור, שמונים וארבע תעניות, שהם שלש הפסקות של שתי לילות ושני ימים רצופים ושלשה ימים רצופים עמהם, והנה בסעודה המפסקת טוב ונכון ללמוד לימוד הסעודה הכתוב בסדר היום.

ויכוין בתפילותיו להתפלל אל ה' שאם חטאנו וגרמנו בעונינו ומעשינו הרעים לסלק אור הקדושה שנמשכה עלינו על ידי מעשינו הטובים, הנה בעתה אנחנו עוזבים מעשינו הרעים ומודים עליהם, ואתה האל בטובך ורחמיך הרבים תשוב ותכונן ותתקן לאותם המעשים הטובים שעשינו ותחזור להמשיך עלינו אור אותה הקדושה שנסתלקה מעלינו ולכונן לבנו לעובדך באמת ליראה ולאהבה את שמך.

וטוב ללמוד בימים אלה האדרא רבא והאדרא זוטא ראשי פרקים של ששה סדרי משנה.

ונקרא לימים הקדושים האלו שובבי"ם ת"ת, שהם ראשי תיבות של פרשיות השבועות שנוהג בהם תיקון זה והם פרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה.

ודע כי בימי השובבים האלה, צריך אדם לסגל תורה מצוות ומעשים טובים, ולהרבות במצות הצדקה ובפרט בימים אלה, וצריך לשמור פיו ולשונו מדברים אסורים, הנה יטהרנו ויקדשנו בדברי תורה כי מרפא לשון עץ חיים (משלי ט"ו ד') ואין עץ חיים אלא תורה דכתיב בה עץ חיים היא למחזיקים בה (שם ג' י"ח) ולזה רמז הפסוק (תהלים א' א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', איש כזה יקדש עצמו בתורת ה' ימים ולילות ואז יהיה בטוח בברית המעור.

וכבר האריכו רבותינו בחשיבות ימים אלה ותקנו תפילות ולימודים מיוחדים לכך ואשרי איש יעשה זאת.

ועוד כתב רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו אמונת עתיך באות ס"ט, בשם רבנו מהרח"ו זצ"ל וזה לשונו: ענין השובבים הנודעים רוצה לומר שיש מנהג קדום בכל ישראל להתענות ארבעים יום רצופים שיש מן היום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה ונתנו סימן בהם שובו בנים שובבים (ירמיה ג' י"ד) ראשי תיבות וכו' והנה עיקר התענית בהם בארבעים יום אלו לא נתקנו אלא על עון קרי וימים אלו מסוגלים להתענות בהם יותר מכל ימות השנה ועיין שם טעמים לכך לפי הקבלה, והם כנגד פ"ד תעניות. והנה מי שהוא אנוס שאינו יכול להתענות תקנו החכמים האחרונים זכרונם לברכה שיפדה תעניותיו בכסף וסימניך ויקח משה את הכסף הפדיום מאת העודפים וגם לאותם המתענים בפועל בא הסימן לנכון כי צריך ליתן צדקה בכל יום מימי תעניותיו.

ורמזו אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה סופי תיבות מיל"ה וראשי תיבות שבי"ה רוצה לומר הרוצה לשוב מפגם הברית בסדר הזה יחזור בתשובה שהעת מסוגל לזה.

תדע כי אי אפשר לאדם לשוב ולפשפש במעשיו אלא על ידי הכנעת הלב והוא על ידי תענית, ואז יצר הרע נשמט ממנו כי אין יצר הרע בא אלא מתוך אכילה ושתיה.

והרב שני לוחות הברית בספרו הגדול חלק ד' בספר שמות כתב: פרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, שובבי"ם ת"ת, הנני כולל כל הפרשיות אלו בסוד אחד, יען מישך שייכי להדדי בשנת העיבור, שדרך ישראל להתעורר בהם בדרכי תשובה ביתר שאת, כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים, והנה רובם הזכירו פרשיות שובבי"ם לבד, והבאים אחריהם הוסיפו עוד ביתר שאת עוד גם כן פרשיות ת"ת והמוסיף בתשובה יוסיפו לו עוד מן השמים.

ועתה הנני נותן טעם למה בשנת העיבור מהראוי לעשות תשובה ביותר משאר השנים, רבותינו זכרונם לברכה אמרו (חולין ם' ב') שני המאורות הגדולים חמה ולבנה שוים נבראו, היו משתמשים בכתר אחד, ואחר כך מחמת הקיטרוג אמר לה הקדוש ברוך הוא ללבנה לכי ומעטי את עצמך. והנה רבותינו זכרונם לברכה דברו בחמה ולבנה התחתונים הנראות לנו, אבל רומזים לחמה ולבנה העליונים וגבוה מעל גבוה, כמבואר לחכמי המקובלים, עוד נודע ונתפרסם בספריהם כי מכח ענין קטרוג הזה נמשך למטה קטרוג הקליפה, הוא היצר הרע הוא השטן היורד ומחטיא ועולה ומקטרג, ולעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה, ויתבטלו הקליפות ויהיו כולם יודעים את ה' ולא יהיה יצר.

ועתה אודיעך, אם לא היה ענין מיעוט הירח, לא היה לעולמים שום עיבור, כי בודאי אם היו משתמשים בכתר אחד היה סיבובם ומהלכם שוה, ועתה שנפרדו אז אין מהלכם וסיבובם שוה, וצריכים לעשות שבע עיבורים במחזור, כדי להשוות שנות הלבנה דהיינו י"ב חודשי השנה, שיבא בשנה שהיא שנת החמה שהיא שס"ה יום כדי שיבוא פסח בחודש האביב, וסוכות בשעתו בזמן האסיף, נמצאו העיבורין שבאו מכח הקיטרוג, הם גרמו שנתהוו קטרוג שלמטה המביא לידי חטא, על כן בשנת העיבור ראוי ביותר לתשובה.

ונבחרו אלו הפרשיות, כי בהם נמצאו ענינים של תשובה תפילה וצדקה ותלמוד תורה כנגד כולם, ואלו הארבע הם ארבע רוחות העולם, והם ארבע חומות העולם, כמו שהארכתי בדרוש הזה בהקדמת תולדות אדם, עיין שם יראו עיניך וישמח לבך. והנה כל חומה וחומה היא כפולה, כמו שנאמר (איכה ב' ח') ויאבל חיל וחומה, פרש"י שם שורא ובר שורא חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה ואבן עזרא פירש: חל מקום סביב החומה, כל אלו הארבע הם כפולות, התשובה היא על שני פנים, האחת התשובה הנגלית, הסיגופים והתעניות וכל תשובת המשקל והכתוב, והשניה התשובה הנסתרת, דהיינו התשובה בלב שלם, ותשובה מאהבה ולא מיראה, וזו היא התשובה האמת באמת ובלב שלם, ולזו התשובה נקרא אמת על שם מדת האמת הרי תשובה בפועל ותשובת אמת.

הרי מחברים אלו הכללים שמסרו לנו חכמי המשנה שהם קיום ועמוד העולם, דהיינו תורה, עבודה, גמילות חסדים, דין, אמת ושלום. גם שלושת אלה המוזכרים בדברי רבותינו זכרונם לברכה ונודעים ומפורסמים לכל והם:

תשובה, תפילה, צדקה, והם ארבע זוגות, א' תשובה ואמת, ב' עבודה ותפילה, ג' תורה ודין, ד' צדקה וגמילות חסד, נשאר עמוד השלום הוא החותם מכל ארבע זוגות האלה. כי אם אין שלום אין כלום (תורת כהנים ורש"י בחוקותי כ"ו ו') כמו שנאמר (זכריה ח' י"ט) האמת והשלום אהבו, ובבעל תשובה כתיב: שלום לרחוק ולקרוב, ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ל"ד ב') על מי שהיה רחוק ונתקרב, וחותם העבודה נשיאת כפים, בברכת כהנים חותם בשלום, וכן חותם התפלה בברכת שלום, וכן כתיב (ישעיה ל"ב י"ז) והיה מעשה הצדקה שלום, וכן בתורה כתיב (תהלים כ"ט י"א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, וכן מכוח הדין שבין אדם לחבירו גורם לשלום, שאלמלא הדין איש את רעהו חיים בלעו, כמבואר בריש טור חושן משפט. ועל אלה ארבע שהן שמונה, הן שמונה פרשיות של שובבי"ם ת"ת, פרשת שמות - מענין גלויות וסיגופים של ישראל. וימררו את חייהם וגו' (שמות א' י"ד) וכל העבודה הקשה היה למירוק וזיכוך, והיא התשובה הנגלית כמו שנבאר. פרשת וארא - שם יתבאר התשובה שהיא בלב שלם שהיא מדת אמת כמו שנבאר, פרשת בא - שם תתבאר ענין העבודה, פרשת בשלח - שם תתבאר ענין התפלה, פרשת יתרו - שם מתן תורה, פרשת משפטים - שם מתן הדינין, פרשת תרומה - שם נדברת הלב הנכלל בצדקה, פרשת תצוה - בעשיית בגדי כהונה לאהרן איש חסיד, שם יתבאר גמילות חסדים וסימנא מילתא, כי אלו התיבות של שובבי"ם ת"ת רומזים לארבע חומות תשובה, תפילה צדקה תורה, כי שובבים רמז לשובו בנים שובבים ובמה בתיבת ת"ת, ראשי תיבות תשובה תפילה, וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת"ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה.

עוד כתב בספר של"ה הקרוש מסכת תמיד נר מצוה אות י"ב: אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מציעא נ"ט א') כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, על כן יעורר אדם עצמו ויראה שתפילתו תהיה בדמעה, ובנידוייו והזכרת עונותיו ובקשת הסליחה והמחילה פשיטא ופשיטא שיהיה בבכי ותחנונים, ואף אם לפעמים אינו בוכה ממש יהיה קול דברים שמדבר בתפילתו יהיה בקול נמוך ומשבר כאילו היה בוכה, ועל זה רמז דוד המלך עליו השלום (תהלים י' ט') כי שמע ה' קול בחיי, לא אמר בבכיי רק קול בכיי, כלומר שעושה קול כאילו בוכיה ויאמר הכל בקול תחנונים כקול עני ואביון המתחנן.

וראיתי עוד בספר השל"ה הקדוש מסכת תענית חלק ג' אות ה' וסוד עיקר התעניות על כל זה הוא מזבח מוכן לכפר על חטאיו, כי במיעוט אכילה ושתיה מתמעט מחלבו ומקריב אותו המיעוט בתפילתו לפני אלוהיו, והיה לפנות ערב בגבור עליו חולשת האברים אש שלהבת יסודתו תוקד בו לא תכבה לאכול ולהמעיט חלבו ודמו והסוד ועניינים ידועים בארם ואוכלים חלבו ודמו וממעיטין אותו. וכשם שעשן האש עולה מתוך הקרבן כך ריח האדם יוצא לחוץ ועולה הוא ריח ניחוח לה'. כל זה ביום התענית והאדם צריך לכוין רוחו ונשמתו לכל הדברים האלה, ולכונן עצמו לפני אלוהיו כאילו הוא מזבח כפרה מוכן לפניו, ולבקש ממנו סליחה, ונסלח לו מחטאתו אשר חטא. וזה לשון הזוהר (פרשת שמות ב' כ' ב') בפסוק דודי לי ואני לו הרועה בשושנים (שיר השירים ב' ט"ז) שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בחסד ובדין שהוא רמז השושנים שיש בו אודם ולובן, זה לשונו: מה השושן הזה אדום ולבן, כך ריח הקרבן מאדום ולבן, בא וראה מריח הקטורת שהסמנים מהם אדומים ומהם לבנים כגון הלבנה שהיא לבן מר דרור אדום והריח עולה מאדום ולבן, ועל כן מנהיג עולמו כשושנים שהם אדום ולבן.

ועוד כתיב בספר שני לוחות הברית, שם אות ד, ומצאתי כתוב בקונטרסי תלמידי האר"י ז"ל וזה לשונו: סוד התענית הוא דומה לקרבן, והענין כי אף על פי שמצינו שהאכילה כשהאדם מכוין בה היא כוונה גדולה עד מאוד, מכל מקום הארתה היא מתתא לעילא כדמות תחילת הקרבן, אך התענית הוא כסיום ענין הקרבן מעילא לתתא, והוא כי הנה הקרבן בתחילה עולה מתתא לעילא ועולה העשן וריח ניחוח מעשיה ליצירה ומיצירה עד אין סוף כנודע.

ועוד צריך ליתן צדקה ביום התענית לפחות למה שהיה אוכל יתנו לעניים לפי שאם לא נתן ולא עיכב מיחזי שלא לשם שמים כי הרבה כליים אינם אוכלים כדי שיקבצו ממון, לזה צריך לתת דמי מאכלו לצדקה כדי שלא יהנה מן התענית. ורבותינו זכרונם לברכה רמזו תעני"ת "תת עני" ובגמרא אמרו (סנהדרין ל"ה א') כל תענית שמלינים בו צדקה כאלו שפך דמים, וגם אמרו (ברכות ו' ב) אגרא דתעניתא צדקתא ועל ידי הצדקה מלקט אשר פזר וזה שנאמר (ירמיה ג' י"ד) שובו בנים שובבים כי הבנים הן עון הקרי, וזה שנאמר (דניאל ד' כ"ד) "וחטאך בצדקה פרוק" מלשון חסרון רוצה לומר מה שנחסר מבניך בקרי בצדקה פרוק.

ועוד יקרא תהלים הוא תקנה לקרי וכתב הרב שני לוחות הברית (בחלק ג' מסכת תמיד אות כ"ג) ומי שנפשו חשקה לדבקה בו יתברך בשבחא, אז ידבק עצמו בספר תהלים, וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי שקלים ב' ה') שהתפלל דוד המלך עליו השלום שיאמרו זמירותיו בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וזה לשון רבנו יונה בפרק אין עומדין על המאמר דלעיל: אמר האל הגדול הגבור וכו' יש מפרשים דוקא בשמות התואר כגון אלו אין להאריך, אבל בדברים של שבח, אם משבח למקום שעשה עמנו נסים ונפלאות ומספר אותם אינו אסור.

ואשרי האיש אשר אומר תהלים בשירה ובזמרה ובשמחה ובכונת הלב, לא כמו בדור הזה שאומרים במרוצה ובמהירות ובבלתי כוונה והבנה, ושוגים גם כן בקריאה ומדלגים הפסוקים וחוטפים זה מזה, האומר חוטף פסוק של העונים, והעונים חוטפים פסוק של האומר וכמעט אין זה בירך אלא מנאץ חס ושלום, על כן אני אומר טוב מעט בכונה מהרבות בלא כוונה, ומי לה' אלי יתפוס זה הסדר שאסדר דבר יום ביומו חק ולא יעבור, כי על כן באתי בקונטרס הזה, ראשית דבר, תהלים יחלוק אותו לימי החודש לגמור אותו כאשר סדר בעל צידה לדרך, דהיינו יום ראשון עד למה תעמוד ברחוק, סימן י', יום שני מן למה תעמוד עד למנצח לעבד סימן י"ח, יום שלישי מן למנצח לעבד עד מזמור לדוד סימן כ"ג וכו' ככתוב בצידה לדרך עיין שם.

הקשר בין שעבוד מצרים לימי השובבי"ם

והנה רבנו האר"י ז"ל (שער הכוונות דרוש א' דפסח, ושער הליקוטים פרשת שמות), גילה והרחיב את ענין תיקון השובבי"ם, והוא כי המתבונן יראה את השעבוד הקשה שנשתעבדו בו עם בני ישראל במצרים אשר לא היה כמוהו צער וסבל וקושי, ומדוע נגזר עליהם השעבוד בפרך כל כך.

והענין הוא כי איתא בגמרא במסכת עירובין (דף יח:) אדה"ר חסיד גדול היה, ופירש מאשתו אחרי חטא עץ הדעת ק"ל שנים, ובאותם השנים הוליד מהטיפות נשמות בלי גופות, ואותן הנשמות עשקה אותם הסט"א, והן צריכות תיקון.

לכן אותן הנשמות חזרו והתגלגלו כמה וכמה פעמים עד שנתקנו, וסימנם אמס"ה בתחילה בדור אנוש, ואח"כ דור המבול, ועליהם נאמר "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ", רעת האדם הוא אדה"ר, ורע הוא המשחית זרעו ר"ל שנקרא רע כנ"ל, אח"כ נתגלגלו בדור הפלגה, וזה שנאמר "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם" - בנוי דאדם קדמאה. והוסיפו חטא על פשע למרוד בעליון.

ואח"כ נתגלגלו בדור סדום, וגם הם היו רעים וחטאים לה' מאד, אמנם בכל פעם שבאו נזדככו במקצת, עד שבאו למצרים שהוא כור הזהב, והתחיל להראות בחינת הזהב שבהם, והם היו בני ישראל שנשתעבדו במצרים בשעבוד הקשה בחומר ובלבנים וכו', וגלות מצרים היא שורש כל הגלויות כולם כמו שכתוב "בני ישראל הבאים מצרימה" באי"ם ר"ת בבל אדום יון מדי. וזה שאמר הפסוק בעובדיה "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" ה"ר - גי' אדום יון מדי בבל, בדיוק. וכן גאולת מצרים היתה שורש כל הגאולות, כמ"ש "ואנכי אעלך גם עלה". וכל עיקר גלות מצרים היה כדי לברר ניצוצי הקדושה להכין עצמנו שנהיה ראויים לקבלת התורה, כי מטרת היסורים וקושי השעבוד והגלות, היא, לזכך את החומר שלנו, ולכפר על עוונותינו.

ובפועל השתעבדו עם ישראל שם רק ק"ל שנים, אפי' שהיו שם רד"ו שנה, כי יוסף הצדיק מלך שמונים שנה מהיותו בגיל שלושים עד מאה ועשר, ובאותם שנים לא השתעבדו, וזהו שכל מושבם היה רד"ו שנה אבל השעבוד היה רק ק"ל שנים, כדי לכפר על ק"ל שנים של אדה"ר.

וכן עם ישראל היו במצרים ק"ל שנה ואח"כ נולד משה רבנו, וכשיצאו היה בן שמונים הרי בדיוק מאתיים ועשר, וכן יוכבד פירש ממנה עמרם ואח"כ החזירה וילדה למשה והיתה בת ק"ל שנה וז"ש "שלושים ומאה משקלה", אותיות מש"ה ק"ל, כי אמו בת ק"ל שנה ילדתו.

וכתב ה"חתם סופר" שמפני שאבותינו לא השלימו השעבוד שהם ארבע מאות שנים והוצרכו לצאת קודם זה, כדי שלא יכנסו תוך חמשים שערי טומאה, לכן נשאר לדורות הבאים לתקן זה, והתיקון הוא בפרשיות שובבי"ם כי אז כאשר קוראים בתורה את השעבוד, מתעורר בכל שנה ושנה אותו תיקון שהיה אז, והוא זמן מסוגל לברר הניצוצות והנשמות ולתקנן.

והיום בדורנו קשה לסבול שעבודים ועבודת פרך וצרות, ואפילו לא צומות ותעניות, ולכן עיקר התיקון הוא בפרשיות אלו, הוא שישמור פיו ולשונו מלדבר דברים אסורים, ולהרבות בלימוד התורה, שיוסיף שעות לימוד וינצל בשלימות את השעות שלומד.

כמו שאמרו רבותינו (מסכת ראש השנה דף יח.) אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה הקדושה.

ועוד איתא בגמ' על הפסוק "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים", שלימוד התורה עולה על כל הקרבנות. וכעין זה איתא בתנחומא, אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה, אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, ואם דף אחד ישנה שני דפים, עכ"ל התנחומא.

וזה מה שאמר בזוה"ק הנ"ל שהבאנו, על הפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וכו', "בעבודה קשה" - זה קושי"ה, "בחומר" - זה ק"ו, "ובלבנים" - זה ליבון הלכה. "ובכל עבודה בשדה" - זה ברייתא, מלשון בר'א בחוץ בשדה. "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך" - בפרכא ותיק"ו.

וביאר האוהב ישראל, שהזוה"ק בא לפרש שכיון שבדורות הללו נחלשו הדורות ואין להם כח להתענות, התיקון הוא ע"י לימוד התורה, שזה במקום השעבוד הקשה, שהוא מתייגע בתורה ומפלפל ומתעמק, ובפרט אם לומד לשמה ומזיע בלימוד, וכמו שרבנו האר"י שהיה מקשה ומתרץ וכו' כדי לשבר את הקליפות, כי הקושיות הם מחמת הקליפה שסביב התורה, וע"י יגיעת התורה משברים אותם.

ולכן מי שלומד טוב בימים הללו של השובבי"ם, מקבץ ומברר הניצוצות הקדושות ומחזיר אותם למקומם ועושה תיקון גדול.

והתורה היא הסם והרפואה של האדם בימי השובבי"ם, כי התורה היא מחיה ומרפא כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שבאדם, כי היא כלולה מכל חלק ואבר וגיד מהאדם, כי כל מצוה שאדם לומד בתורה היא כלולה מתרי"ג מצוות, ועי"ז מרפא ומחזק כל תרי"ג אברים וגידים שבאדם.

וידוע כי החטא הידוע היא העבירה החמורה יותר מכל העבירות, כי בכל עבירה שאדם עושה הוא פוגם רק באותו מקום שפגם, אבל החטא הידוע כיון שהוא התמצית של כל הגוף, לכן הוא פוגם בכל הגוף, וא"כ עיקר התיקון הוא ע"י לימוד התורה, כי לימוד התורה תלוי הרבה במוח האדם, וכולל ג"כ כל הגוף, כי התורה עצמה נקראת גוף שהיא בתפארת ולכן בו התיקון, ולכן צריך להרבות בלמוד בימים אלו.

עוד נודע שעיקר הפגם הוא במחשבה, כי אין אדם מקשה עצמו אלא לדעת כמו שאמרו רז"ל. ע"כ ע"י עסק התורה שהוא תלוי במחשבה מתקן הברית קודש. ובפרט אם הוא מחדש בתורה, שכנגד מה שחידש במחשבתו מחשבות און, עתה מחדש חידושים בתוה"ק. וכ"כ בספה"ק, שזהו עיקר התיקון, כי הוא מידה כנגד מידה, וזה לעומת זה עשה האלהים.

וכדי לדעת כמה חשוב התיקון הזה בימים אלו, אפשר לראות מעצם זה שאבותינו במצרים התענו כל כך הרבה בפרך בחומר ובלבנים ומיתות משונות וכו', וכל זה כדי לתקן את אותם ק"ל שנים את הנשמות העשוקות דאז.

ואמר ה"מגיד מדובנא" שהחולה יכול להכיר את חליו לפי מרשם הרפואות שהרופא נותן לו, שאם נותן לו דבר קל ופשוט, נכון לבו ויבטח שמחלתו קלה ותעבור מיד, אבל אם הרופא נותן לו סידרה של בדיקות ותרופות מינים ממינים שונים, זה סימן שהוא בצרה גדולה.

כן הדבר אצלינו, מקושי השעבוד ניכר גודל הצורך בתיקון הנשמות, ולכן גם לתיקון שלנו יש משמעות גדולה וצורך גדול.

עוד בענין הנ"ל

עוד ידוע כי מחמת זוהמת הנחש נעשה לאדה"ר "כתנות עור" במקום "כתנות אור" שנחלפה אות א' באות ע', ונטהרו מזוהמה זו ע"י עבדות - עינוי, שהם רמוזים באות ע' כמ"ש "ועבדום וענו אותם" והטעם למה דוקא היו צריכים לתקן באות ע', כי עי"ן בגימ' ק"ל-שאדה"ר חטא ק"ל שנה שפירש מאשתו כמנין עי"ן, והם היו צריכים לברר הניצוצות של אדה"ר שיצאו באותם ק"ל שנה, ולכן היו צריכים לתקן אות עי"ן שבמילואה היא גימ' ק"ל.

והמתבונן יראה כי האדם עד גיל שלוש עשרה הוא עדיין קטן והם ימי הקטנות שלו ימי הנעורים שצריך לתקן את הימים האלו שחטא בהם בחטא הנעורים כנודע. והנה אדם הראשון חי אלף שנים וימי הקטנות שלו היו מאה שלושים שנה כי בערך אדם רגיל שעד גיל שלוש עשרה זה קטנות. כמו כן באדה"ר לפי אורך וזמן ימי חייו שהם אלף שנה. אם כן עד ק"ל שנה זה ימי הקטנות שאז שולט היצה"ר, ולכן חטא באותם השנים.

גם מצרים הוא המיצר העליון, ששם יושב פרעה מאחורי הדעת ששם היה הפגם.

וכמו שהבאנו לעיל ששיעבוד מצרים הוא על אותם ק"ל שנים שפירש אדה"ר מאשתו וכו', שע"י שיעבוד מצרים נתקנו כל אותם הניצוצות, וא"כ עיקר הסבל שסבלו עם ישראל במצרים היה כדי לתקן חטא אדה"ר. ומכיון שכל שנה מתעוררת שוב אותה בחי', לכן הזמנים הללו הם ימי השובבי"ם, מסוגלים לתקן הקר"י, וכן שוב"ב גי' קר"י, וכידוע שאין דבר שמזמר ומכרית כל הקוצים וכו' כמו אמירת תהלים, כי ע"י אמירת תהלים מוציאים מהשביה את הניצוצות הקדושות, ולכן מרומז כאן שמות בני ישראל הבאים ר"ת שביה, שע"י אמירת התהלים מוציאים את הניצוצות מהשביה.

"שובו בנים שובבים" = גי' 776 בדיוק "ביאת המשיח" שכידוע כל עיקר הגאולה תלוי בנו ע"י שנתקן ניצוצי הקדושה, והעיקר הוא להטהר מעוון זה כידוע, שהוא להוציא יקר מזולל.

וכן הגאולה הפרטית של כל אחד ואחד מאתנו תלויה בתיקון זה, ורמז זה באמרו "שובו אלי ואשובה אליכם" - גי' 776 גי' ביאת המשיח. גם תשע"ב עם האותיות יעלה גי' ביאת המשיח ע"ה.

והנה תיקון גדול הוא למעט בימים אלו במאכלות ובמותרות ככל שאפשר, כי קשה לכל אדם לצום ובפרט למי שלומד תורה שאם ירבה בתעניות יתבטל מהתורה, ועכשיו עיקר התיקון צריך להיות על ידי התורה כי כאשר עדיין לא קבלנו את התורה התיקון היה ע"י יסורים עבודת פרך, אבל אחר שקבלנו את התורה עיקר התיקון הוא ע"י התורה הקדושה ולכן צריך להשתדל ולהתאמץ ללמוד יותר מכפי יכלתו.

אמנם רבנו האר"י כתב בשער רוה"ק כי מי שנכשל בעבירות הללו אפי' התורה אין בכוחה להצילו לגמרי, אלא צריך לעשות את סדר התעניות המובאות שם ומה שאומרת הגמרא (תענית דף יא.) האי צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותיה, זה רק במי שלא חטא ומתענה, אבל אם אדם יודע שחטא חייב לעשות כל סדר התיקון שאמר רבנו האר"י ז"ל.

אלא שבדורות האחרונים באו גאוני עולם וראו שנתמעטו הדורות, ואי אפשר לאדם לצום כל הימים כפי שאמר רבנו האר"י, ולכן אמרו שיצום יום אחד והשאר יפדה בכסף, ובזה אין ביטול תורה כמעט, ומי שחולה ואינו יכול לצום גם יום אחד יעשה תענית דיבור ויפדה את הצומות בכסף. וכתב רבנו החיד"א כי יותר חשוב מענין התענית הוא משיכת עצמו מהמאכל, וזו היא תשובת הראב"ד, שיכינו לו מאכל טעים מאד ויאכל ממנו מעט מאד, והשאר יעזוב ויתגבר על יצרו, ובזה יהיה נחשב לו כמו תענית.

ולכן עכשיו זה הזמן לשמור על הברית בימים הללו הקדושים מאוד, וכמה צריך האדם להשתדל לחתן ילדיו מוקדם ככל האפשר, שלא יכשלו בחטא, ואח"כ הצרי הגדול הוא ללמוד הרבה תורה, לקרוא כל יום ק"ש שעל המיטה, ולקרוא תיקון מ"ח מתיקוני הזהר "בראשית תמן", ותהלים, וכל יום יתן צדקה, וגם מעלה גדולה היא להזהר על דקדוק בשמירת השבת שמעלתה גדולה מאוד.

ולכן נתאסף כולנו יחד בעזהשי"ת ביום חמישי בשעה 12:30 בישיבה הקדושה ונעשה תיקון היסוד עד 17:00 אחר הצהרים. ואי"ה כל שבוע ביום חמישי בשעה הנ"ל נעשה תיקון אחר.

כל מה שנדרוך הקשת יותר, החץ ירוץ למרחוק יותר, כן התפילה תעלה יותר ויותר. וע"כ צריך להתחזק מאד בתפילה ובתחנונים ובתיקונים בימי השובבי"ם. ועי"ז נזכה לתשובה שלימה. והקב"ה יבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות ויגאלנו גאולה שלמה עוד השנה במהרה בימינו אכי"ר.

וראיתי בחוברת פנינים רמז נפלא בזמן השובבי"ם דהנה המילה חול =44 ואילו המילה קדש = 504, וההפרש ביניהם הוא 360 כמנין "שובבי"ם". כלומר בכדי לעלות את האדם מחול לקודש, אנו צריכים להגיע לימים הק' של ה"שובבי"ם" שמספרם 360, דרכם אנו יכולים לעשות סיבוב חד של 360 מעלות מן הקצה לקצה...

ואף זאת נרמז במילים: "המבדיל בין קדש לחול חטאותינו הוא ימחול", כלומר, ההבדל שיוצא מההפרש של המילים "חול" "קדש", שהוא בגימטריא "שובבי"ם", בכוחם לטהר את הנשמה ולהביא למחילת עוונות.